על בתים וגעגועים

עודכן ב: מאי 14


"כולם הלכו ו… אתה עובר בשקט בין המסדרונות שומע צחוק ו נזכר שלכל זמן ועת

אבל הגעגוע לא מרפה הוא לא מרפה ממקום אחר

זמן אחר לא זוכר , לא יודע… "

ציטוט מתוך השיר הגעגוע מילים: יונתן רזאל


שמחה מהולה בעצב


כפי שאתם בוודאי מתארים לעצמכם, תהליך תכנון העיצוב של הבית הוא מבחינתי תהליך שאני מחכה לו בשמחה מהולה בקוצר רוח – הנה שוב אני מוזמנת ליצור משהו חדש, להגשים חלום של מישהו. הנה עוד מעט לאחר שתסתיים הבנייה, לאחר שייגמרו השיפוצים, גבר, אישה ואולי משפחה יתחילו בחיים חדשים…

אבל לפעמים, בבתים ישנים שצריכים לעבור שיפוץ מסיבי, קל לשכוח שמאחורי תהליך השינוי מסתתר גם משהו עצוב, הרי יש בתים שאוגרים בתוכם שפע של חיים, שפע של זיכרונות.



לכול סוף יש התחלה חדשה


לפני שבועיים סבתא של בעלי בחרה ללכת לעולמה. אני משתמשת כאן דווקא במילה "בחרה" משום שרק לפני חודש פגשתי אותה ביום שבת יושבת לבדה ודמעות בעיניה, שאלתי לשלומה והיא ענתה לי שהיא רוצה למות, שנמאס לה, שהבדידות גומרת אותה. היא לא רצתה להיות לבד יותר.

וזה הדהים אותי לראות איך אחרי שאדם שהחליט, בלי להסס ומתוך מודעות מלאה, החלטה כה קשה, הגוף שלו פשוט הקשיב לו וביצע את ההוראה כמו חייל ממושמע.

תוך חודש קצר סבתא הלכה לעולמה. וזה עצוב משום שאני כבר מתגעגעת אליה, אבל אני גם מאמינה שלכול סוף יש התחלה חדשה, וגם המוות הסופי הוא בעצם חלק מתהליך של התחדשות.



בית הזיכרונות


הבית הזה שסבתא התגוררה בו, שהוא כבר בן יותר מ:40 שנה, הבית הזה שאותו היא הקימה במו ידיה, הבית שבו היא גידלה משפחה לתפארת… עכשיו זה התור שלו לספר לילדיה, נכדיה וניניה את הסיפורים והזיכרונות שאותם הוא אצר בתוכו במשך השנים. עכשיו הבית הוא זה שמאגד בחבילה נוסטלגית אחת את השמחות, את הדאגות, את הכעסים והכי חשוב את ההצלחות ואת האהבות.

בעוד מספר חודשים, הבית הזה – בדיוק כמו האנשים החדשים שיעברו לגור בו – יתחיל לצבור בתוכו זיכרונות וסיפורים חדשים וזה מבחינתי מעגל החיים.


מי ייתן וגם לבתים שאנו מתגוררים בהם יהיו כמה שיותר סיפורים שמחים לספר…


  • Facebook
  • YouTube
  • Instagram

   כל הזכויות שמורות

 2015 למשרד אדריכלים פזית חזיז